<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער ששה עשר</h1>
<h2>דף טו.</h2>
אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לגוי שלא יעשה בה מלאכה בשבת, והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו. לשון רבינו משה. יש מן הגדולים שאמר, ששכירות הבהמה מותר בהבלעה, והוא שישכיר אותה ברביעי או בחמישי, ולא יזכור לו יום השבת. אבל בששי אסור. ויש מי שאמר שאפילו בששי מותר, והוא שיתנה עמו ע"מ לשבות. ואם אינו שובת הרי זה כאנוס. ויש מי שאמר שאם עבר הגוי על תנאו, השכר אסור, ומותר לישראל אחר, כדרך שאמרו במעשה שבת. ולא נתברר לי. יש מי (שמתיר) [שאמר] אם אמרו במקום שאי אפשר לא נאמר כן במקום שאפשר, שהרי אפשר לו שלא להשכירה. ונראין דבריו. ואין מוכרין בהמה גסה לגוי [אפילו] עגלים וסייחים שלימים ושבורים, גזירה שמא ישאילנה וישכירנה לו בשבת, והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו, או שמא ימכרנה לו בע"ש סמוך לחשיכה וינסנה הגוי וישראל ילך אחריה והבהמה הולכת כשתשמע קול [הישראל] ויהא מחמר אחר בהמתו. ואפילו שור של פטם שאינו עשוי למלאכה אסור למכרו שמא ישהנו עד שיכחיש ויעשה בו מלאכה. ומותר למכור ע"י סרסור, שאין הסרסור משאיל או (משייר) [משכיר], ואין בו משום מחמר שאין הבהמה מכרת קולו. כשם שאסור למכור בהמה גסה כך אסור למכור חיה גסה. ומותר למכור סוס, שאינו עומד אלא לרכיבה, מפני שאינו עושה בו מלאכה שחייב עליה. ויש מי שאמר שמכל מקום יש בו מחמר. ואינו [נראה], כי לא אמרו מחמר אלא כשיש עליה משוי. ויש מי שאמר שמותר להשאיל סוס לגוי בשבת, שהרי אין עושה בו מלאכה. ואע"פ שמוליכו חוץ לתחום אין אדם מצווה על בהמתו להוליכה חוץ לתחום. ויש מי שאוסר דבר זה ונראין דבריו.
<h2>דף טו:</h2>
כשם שאסור למכור בהמה גסה לגוי כך אסור למכור לישראל שחשוד למכור לגוי. והמוכר בהמה לגוי קונסין אותו עד עשרה בדמיה. ויש מן הגדולים שכתב שישראל שיש בידו בהמה שאולה או שכורה או מופקדת, אינו מצווה על שביתתה. שהשאלה או השכירות איננו קנין ואינני קורא בה בהמתך. ויש מי שכתב כדרך שאדם מצווה על הכלאים ועל החסימה, ואפילו בבהמה שאינה שלו, כן הדין בשביתת בהמה. ויראה לי שאין לנו בענינים אלו אלא מה שביארו בה רבותינו, אבל מה שלא דיקדקו בה לא נדקדק אנחנו. כל שכן שנדקדק להקל. ואולי הם היו מעמידים מיעוט של בהמתך בענין אחר שלא ידענו. לפיכך יראה לי שאין לנו למעט לא שאולה ולא של שותפות, שהם היו דורשים לפעמים המיעוטין לשותפות ולפעמים לשאולה ולשכורה.
<h2>דף כ:</h2>
מותר למכור לגוי פרה לשחיטה ושוחט אותה לפניו. ולא ימכור לו סתם אפילו שור שוה אלף של פטם, שמא ישהה אותו ויעבוד בו. מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכר, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. לשון רבינו משה. כתב הראב"ד מותר למכור פרה לקצב גוי, שהדבר ידוע שקונה אותה לשחיטה. ואפילו [מי] שאינו מוכרה לו לשחוט, והוא קצב, אומר אני לשחיטה קנאה. וכן דעת בעל השלמה. ויש מי שכתב אפילו דרכו לקנות לחרישה ולשחיטה מותר, שאני אומר שמא לשחיטה קנאה.
<h2>דף כב.</h2>
יש מן הגדולים שכתב, בהמה משותפת בין ישראל לגוי, והתנו ביניהם שיעשה הגוי בה מלאכה חצי השבוע עם יום השבת, וישראל החצי האחר, אסור. אפילו התנו ביניהם שאם תמות הבהמה בחלק של אחד תהיה האחריות עליו אסור, שאין די החלוקה בענינים האסורים. הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין שאינו מותר ביום של עצמו לישא אשה. ויש מי שאמר, שאם התנו ביניהם שמי שתמות הבהמה בחלקו תהיה האחריות עליו הרי הוא כאילו כולה שלו ומותר. וזה נראה עיקר. ואינו דומה לעבד, שהעבד יש עליו בעצמו איסור בשפחה מפני צד חירות שבו, ואין יכול לסלק עצמו מן האיסור ההוא, אבל הבהמה אין בעצמה איסור, אלא האיסור הוא [על] בעל הבהמה, ויכול לסלק האיסור ההוא אם יתננה או ימכרנה. וכשהתנו שאחריות הבהמה יהיה על בעל החלק הרי הוא מסולק מן הבהמה ואין לו חלק כלל באותם הימים.
